בשעת בוקר מוקדמת בין סגר קורונה אחד למשנהו, ארזתי את התיק ונסעתי דרומה אל שמורת בארי. נסענו ונסענו, בין הכביש לדרכי העפר עד שראינו אותו עומד כך בדד בדיוק כשהשמש החלה לעלות , הוא היה מוקף חול ואדמה, ובין סגר לסגר כשהעולם בדממה ואין טיסות ואין טיולים , חלמתי על אפריקה הרחוקה.